החלטה בתיק ת"ת 26100-01-11

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע תובענה והתנגדות לביצוע תובענה. בבקשה להארכת המועד טוען המבקש כי ההתנגדות הוגשה ראשית ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון ביום 25/11/10, הוחזרה למשרד בא כוחו ועל כן הגיש את ההתנגדות בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב כבר ביום 29/11/10. הבקשה להארכת המועד נתמכה בתצהיר ב"כ המבקש בנוסף לתצהיר המבקש עצמו.

לגופו של עניין, טוען המבקש כי הקים עסק עם המשיב והעסק נחל כישלון תוך שנותרו חובות שונים. המשיב ברח מאחריות וניתק כל קשר מהמבקש. קריסת השותפות העמידה את המבקש מול נושים רבים אשר התנפלו עליו ופתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל. המשיב שכח שהמבקש עשה במשך חודשים ארוכים מאמצים על מנת לשלם את חובות השותפות. בנוסף, טוען המבקש כי התובענה אינה יכולה להיות מוגשת כתובענה בסכום קצוב.

לעניין הארכת המועד, המועד להגשת התנגדות קבוע בחיקוק ובהתאם להוראת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי על המבקש להציג טעם מיוחד להארכת המועד כאשר נקבע בפסיקה כי הטעם המיוחד צריך להיות כזה שאינו בשליטתו של המבקש ואילו טעמים הנעוצים במבקש, אינם נחשבים כטעם מיוחד להארכת מועד.

היתרון המנחה הזה עבר תהליך של שחיקה בפסיקה וכיום בית המשפט נוהג לאזן בין נימוקי האיחור מחד, לגודל הפגיעה לצד שכנגד מאידך, כאשר גישת בית המשפט היא כי גם טעות של בעל דין שגרמה לאיחור ואפילו רשלנותו אינה מונעת בהכרח את הארכת המועד ובלבד שבעל הדין נימק והבהיר בתצהירו כיצד קרתה התקלה ולא הסתפק בבקשה סתמית.

במקרה שבפני, המבקש טען כאמור כי הגיש התנגדות ראשית ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון. המבקש ובא כוחו בתצהירם לא צירפו כל ראיה המעידה על הגשת ההתנגדות לבית המשפט בראשון לציון. המבקש אינו מכחיש את מועד קבלת האזהרה ואף אינו מכחיש כי איחר את המועד בהגשת ההתנגדות גם ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון ככל שהוגשה כזו.

המבקש ובא כוחו נחקרו על תצהירם בנוגע להארכת המועד ולא ניתן בתשובותיהם הסבר מניח את הדעת מדוע התצהיר התומך בהתנגדות נחתם בחודש ינואר 2011 שעה שנטען כי ההתנגדות הוגשה לבית המשפט עוד בחודש נובמבר.

גם לו הייתי מתייחסת לבקשה למחיקת כותרת שהוגשה בתחילת הדרך כאילו מועד הגשתה הוא המועד להגשת ההתנגדות, גם אז כאמור, לא הובהר מדוע הוגשה באיחור ולמעשה לא ניתן טעם כלשהו לאיחור.

יצויין כי הבחירה לאיזה בית משפט להגיש את ההתנגדות, הינה של המבקש המיוצג ע"י בא כוחו וכפי שאמר בתצהירו סומך עליו ב-101% כך שאינו יכול להסתמך על הטענה כי מדובר בטעם שאינו נעוץ בו.

סיכומו של דבר, גם אם ניתן היה להתייחס לאיחור בהגשת ההתנגדות כנובע מטעות ו/או התרשלות של המבקש, אזי משהוגשה ההתנגדות גם זו שהוגשה בטעות באיחור אשר לא ניתן לו הסבר, לא ניתן לנקוט בגישה המתגמשת עם המבקש ולהאריך את המועד מטעם זה.

לא אסיים בכך, ואבחן להלן האם זהו המקרה אשר טענות ההגנה שהועלו במסגרתו יכולות להיחשב כטעם מיוחד להארכת מועד. המבקש מעלה שתי טענות המצדיקות לטעמו מתן רשות להתגונן כנגד התביעה. הטענה האחת במישור הפרוצדוראלי כי התביעה לא הייתה ראויה להיות מוגשת כבקשה לביצוע תובענה בלשכת ההוצאה לפועל, והטענה השנייה, במישור המהותי כי נדרש לשלם סכומים בגין חובות שהן חובות השותפות כפי שהגדיר אותה לנוכח בריחת המשיב.

טענת המבקש בדבר התשלום הינה למעשה טענת קיזוז. גישת הפסיקה היא כי טענת קיזוז יש להעלות ולפרט בדרך שמפרטים כתב תביעה והמבקש לא יצא ידי חובתו בעצם האמירה כי המשיב ברח ומטעם זה נדרש לשלם סכומים.

המבקש לא פירט מתי העסק קרס, מתי המשיב ברח, איזה סכומים שילם, למי שילם, מתי שילם וכד' ולמעשה לא ביסס בכך טענת קיזוז אשר יכולה לגלות הגנה אפשרית כנגד התביעה.

נותרנו אם כן בטענה כי התביעה אינה ראויה להידון כבקשה לביצוע תובענה. מבלי להפחית מערכה של הטענה במישור הפרוצדוראלי, ומשזו הטענה היחידה שנותרה, אזי גם אם מדובר בטענה נכונה ואיני קובעת עמדה לעניין זה, הרי שאין היא יכולה לעמוד כטעם מיוחד להארכת מועד שכן הפסיקה מדברת על נסיבות מיוחדות שחוש הצדק אינו יכול להסכים עם קיומן ורק הן יכולות להפוך טענת הגנה לטענה המצדיקה הארכת מועד.

אשר על כן, משהגעתי למסקנה כי גם טענות ההגנה כפי שהועלו אינן יכולות להוות טעם להארכת המועד, אני דוחה את הבקשה להארכת המועד וכפועל יוצא מזה נדחית גם ההתנגדות.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח.

ככל שעוכבו הליכים בתיק הוצאה לפועל מספר 0178262103, מורה על החייאת ההליכים.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ז תמוז תשע"א, 18/07/2011 במעמד הנוכחים.